κάπου εκεί στην Άκρη..

Να πω την αλήθεια, τις καρτ-ποστάλ τις συχαίνομαι.
Όχι γιατί έχω κάτι εναντίον της "πανοραμικής άποψης" - Ίσα ίσα!...
Αλλά, όπως και να το κάνουμε, η ουσία βρίσκεται πάντα στη λεπτομέρεια.

Μια σύντομη στάση στην παραλιακή πόλη Άκκο, στο βόρειο Ισραήλ,
με έκανε να πιάσω την φωτογραφική μου μηχανή και να αφήσω τον καφέ μου να κρυώσει.
Τον πλήρωσα χωρίς καλά-καλά να πιω ούτε μια γουλιά.

Αλλά νομίζω πως ..καλά έκανα.

Νομίζω πως με αυτήν την εικόνα συνοψίζεται η φωτογραφική μου βόλτα στην Παλιά Πόλη της Άκκο. Το αραβικό πράσινο τζαμί, το κωνικό καθολικό μωβ καμπαναριό, το οθωμανικό ρολόι και η ισραηλινή σημαιούλα στην κορυφή. Όσο για την ελληνορθόδοξη εκκλησία, κάπου υπάρχει κι αυτή σε άλλη γωνία που δεν την χώρεσε ο φακός - αλλά, υπάρχει. 

Έτσι , χωρίς πολλά λόγια, νομίζω πως καταλάβατε το πολιτισμικό ψηφιδωτό της κάπως παραμελημένης και περιέργως καθόλου τουριστικής Άκκο, ένα λιμάνι όπου οι Ιππότες κατάφεραν και άφησαν έντονο το στίγμα τους με την μεσαιωνική τους Παλιά Πόλη. Ως Ροδίτης μάλιστα, γέννημα-θρέμμα κι εγώ ενός ιπποτικού λιμανιού, υπογράφω πως η Άκκο θα μπορούσε να γίνει ο κύριος "άσσος στο μανίκι" του ισραηλινού τουρισμού εάν αξιοποιηθεί περισσότερο.

Και ίσως τελικά, δεν έχουν καθόλου άδικο οι Έλληνες των Αγίων Τόπων να συνεχίζουν να τη λένε "Άκρη", αφού τελικά βρίσκεται στην βόρεια άκρη-άκρη του Ισραήλ, μόλις ένα εικοσάλεπτο με το αυτοκίνητο βόρεια της Χάιφα και κάπου ένα μισάωρο από τα σύνορα του Λιβάνου.

Ήταν απογευματάκι, και το λιμανάκι της Άκκο άρχιζε να αδιαφορεί για την αδιακρισία της φωτογραφικής μου μηχανής. Άλλωστε, αυτή η μικρή πόλη, σου δίνει την αίσθηση ότι σε αντιμετωπίζει με ειλικρίνεια και χωρίς πολλά φτιασιδώματα. 

Σαν να σου λέει : 

"Κοίτα με, αυτή είμαι. Κι αν σ'αρέσω, έχει καλώς.."

Την αποδέχθηκα λοιπόν κι εγώ, όπως μου εμφανίστηκε...

   

..αν και την τσάκωσα μισοκοιμισμένη..

...εκείνη πρόλαβε και με κουτσομπόλεψε με την ησυχία της, 

παρακολουθώντας με μέσα από τα μισάνοιχτα παραθυρόφυλλά της..

..στην αρχή φυσικά, δεν μου έδωσε και πολύ θάρρος..

..μετά όμως, το ξανασκέφτηκε κι είπε να με φιλέψει έναν ναργιλέ..

..μου επέτρεψε να την κοιτάξω πιο κοντά, 

να διακρίνω την ομορφιά της, κι ας ήξερε πως έβλεπα τις ρυτίδες της..

.. μου ψιθύρισε στα πεταχτά τα μικρά της μυστικά..

..με κράτησε σε απόσταση διακριτικά, 

χωρίς να ξεχάσει τους καλούς της τρόπους..

..ε, όσο νά'ναι, είπαμε και τη σαχλαμάρα μας..

..και κάποια στιγμή, αποφάσισε να αποσυρθεί στα ιδιαίτερα..

..αποχαιρετώντας με, πάντα με τρόπο..

...κι εγώ, της υποσχέθηκα ότι κάποια στιγμή..

..μπορεί και να τα ξαναπούμε.

και σαν καλοί παλιοί φίλοι, 

κάπου στα πεταχτά, βγάλαμε και μια αναμνηστική φωτογραφία -

έτσι, για το καλό..

Όχι τίποτα.. Να, έτσι... 

..για να μην ξεχαστούμε.

_________________________________________________________________

אי שם, בקצה..

למען האמת, אני לא מתלהב מהגלויות.

זה לא אומר שאני נגד ה"מבט הפאנורמי". להיפך.

אבל איך להגדיר את זה, תמיד הדבר האמיתי נסתר בתוך הפרטים.

מה לעשות.

ביקור קצר בנמל הציורי של עכו, בצפונה של ישראל, גרם לי להתעסק קצת יותר מדי עם המצלמה שלי בלי לשים לב שהקפה שהזמנתי התקרר מזמן. ואפילו לא שתיתי טיפה.

אבל אני חושב, טוב עשיתי.

נדמה שהתמונה הזאת נותנת את התקציר הכי מדויק על עכו שהכרתי במשך פחות משעה. המסגד הערבי הירוק, הכנסיה הקתולית הסגולה, השעון העותומני והדגלון הישראלי למעלה. ומשום מה ברחה לי מהפריים הכנסיה היוונית אורתודוכסית.

אז ככה פשוט, ובלי מילים מיותרות, קיבלתם את התמונה המלאה של הפסיפס התרבותי של עכו, עיר נמל טיפה נשכחת, קצת מוזנחת ולהפתעתי לא תיירותית בכלל - למרות שהאבירים עשו את המיטב כדי שעכו תוכל להפוך אחד המקומות המפוצצים ממבקרים במשך כל עונה. וכיליד רודוס (עוד נמל אבירי של הים התיכון)  תאמינו לי : לעכו יש לה את הפוטנציאל להיות אחד האוצרים הכי יקרים של התיירות הישראלית - חותם על זה.
אולי בסופו של דבר היוונים שנולדו כאן בארץ הקודש דווקא צודקים, כשקוראים לעיר הזאת בשם היווני שלה "AKRI", מילה יוונית שפירושה "קצה".
אבל בארץ קטנה שכזאת, שום דבר אינו נמצא רחוק מדי. 

היה כמעט סוף היום ועכו הישנה נתנה לי את הרושם שהסתכלה אליי במבט משועמם כשהסתובבתי מפינה לפינה עם המצלמה שלי ביד. העיר הקטנה הזאת מתייחסת אליך בפשטות, בכנות ובלי קישוטים מיותרים.
כאילו היא אומרת לך :
"תראה אותי. ככה אני. ואם מתאים לך, בסדר.
אם לא, אז לך."

אני מצדי, קיבלתי אותה איך שהופיעה מולי..

למרות שתפסתי אותה באמצע השינה..

...היא דווקא הספיקה להביט עליי דרך חלונותיה חצי הסגורות..

למרות שבהתחלה נראתה שהיא לא כל כך מתחשק לה להתייחס אליי יותר מדי..

..לא עבר הרבה זמן עד שהחליטה להזמין אותי לקפה עם נרגילה

תוך כדי שיחה, היא נתנה לי להסתכל אליה מקרוב

כדי להתרשם מיופיה, למרות שידעה שהייתי עלול להסתכל גם אל כמתיה הבולטים.

לחשה  לי בקטנה כמה מסודותיה..

..אבל במקביל, שמרה על מרחק בלי לשכוח את נימוסיה.

אה.. את האמת, דיברנו שטויות גם. לא נורא.

ומתישהו נמאס לה ממני ופשוט רצתה הביתה.

אז אמרה לי "להתראות"

ואז אני הבטחתי לה שבלי נדר, אולי נדבר עוד פעם.

וכמו חברים טובים וקצת לפני שנפרדנו

מצאנו שניונת להצטלם ביחד למזכרת

ככה, סתם.

שלא נשכח זה את זו..